כריתת המעי העקול (סיגמואידקטומיה)

מבין חלקיה הרבים והמפותלים של מערכת העיכול, הסיגמואיד (המעי העקול) מהווה את אחת התחנות האחרונות שעובר האוכל. הוא ממוקם ברביע השמאלי התחתון של הבטן, ונחשב לחלק הרביעי והאחרון של המעי הגס. מצדו השני מתחבר הסיגמואיד לרקטום.

כריתת הסיגמואיד (Sigmoidectomy) משמשת כטיפול במחלות שונות המערבות אותו. עבור מחלות אחרות יש צורך בהסרה נרחבת של חלקי מעי נוספים, כמו כריתת מעי גס (קולקטומיה).

מתי יש לעבור כריתה של הסיגמואיד?

סיגמואידקטומיה משמשת כטיפול במחלות שפירות וממאירות בסיגמואיד גם יחד. כך לדוגמה, הניתוח יכול לשמש כטיפול באירועים חוזרים של דלקת סעיפים במעי הגס, אשר נוטים להופיע בסיגמואיד.

הניתוח יכול לשמש גם להסרה של גידול ממאיר באזור, כחלק מהטיפול במחלת הסרטן.

מהלך הניתוח

כריתת הסיגמואיד יכולה להתבצע בגישה פתוחה - דרך חתך יחיד בדופן הבטן - או בגישה לפרוסקופית - בעזרת חורים זעירים ותחת הנחיית מצלמה מיוחדת.

לאחר חשיפת איברי הבטן ואיתור הסיגמואיד, המנתח/ת מסיר/ה את החלק השמאלי התחתון של המעי הגס. בניתוחים אונקולוגיים מוציאים לעיתים גם רקמות סמוכות, בהן מספר קשריות לימפה. הרקמות המוצאות נשלחות לבדיקת מעבדה (פתולוגיה).

במרבית המקרים, גדם המעי הגס הנותר יחובר (יושק) ישירות לרקטום במקום הסיגמואיד. במקרים מיוחדים יש לתת למעי הגס זמן החלמה, או שלא ניתן לבצע את ההשקה. במקרים אלו מוצאת סטומה זמנית או קבועה, בהתאמה. סטומה היא שקית בדופן הבטן שדרכה מתנקזות פעולות המעיים.

הניתוח מתבצע תחת הרדמה כללית ואורכו 2-4 שעות.

הכנה לפני הניתוח

לפני כריתת הסיגמואיד יש לעבור הערכה אצל כירורג/ית עם מומחיות קולורקטלית, ובמידת הצורך, גם הערכה אונקולוגית. בנוסף, יש לעבור הערכת מרדים/ה ולהימצא בצום על-פי הנחיות הצוות.

התאוששות לאחר סיגמואידקטומיה

במהלך הניתוח תחובר/י לאמצעי ניטור ועזר שונים, בהם קתטר שתן ונקזים באזור הניתוח. במהלך האשפוז, צינורות אלו יוצאו בהדרגה עם השיפור במצבך ובהחלמת האזור. לרוב ניתן לחזור הביתה לאחר 3-4 ימים, אולם קצב ההתאוששות משתנה בין מטופלים.

תקבל/י הנחיות מפורטות על אודות שלבי החזרה לשגרה, לרבות חזרה לתזונה רגילה ולפעילות גופנית קלה.

תוצאות הפתולוגיה חוזרות לרוב כעבור 2-3 שבועות. לעתים הן יכולות להשפיע על המשך הטיפול, בפרט אם יש צורך בטיפולים אונקולוגיים משלימים. בהתאם, תערך לך תכנית להמשך המעקב הרפואי הנדרש.

סיבוכים אפשריים

לאחר הניתוח עלולים להתפתח דימום או זיהום. דלף מההשקה בין המעי לרקטום עלול להוות מצב חירום רפואי. שיתוק של תפקוד המעי (אילאוס) עלול להוביל לעצירות זמנית, ולעיתים גם לעצירות ממושכת.

פגיעה במבנים סמוכים מהווה סיבוך נדיר אך אפשרי. לעיתים תיתכן פגיעה בתפקוד המיני או בשליטה על סוגרי השתן.

לעיתים, התרשמות מפגיעה במעי במהלך הניתוח יכולה להוביל להוצאת סטומה (ראו הסבר מעלה), גם אם לא תוכננה מלכתחילה.