למה אנחנו פוחדים מהרדמות לפני ניתוח?

קשה לדמיין את הרפואה של ימינו ללא היכולת להרדים את המטופל בזמן ניתוח. למרות שמדובר בפעולה בעלת פרוטוקול בטיחותי גבוה במיוחד, לעיתים המטופלים חוששים ממנה יותר מהניתוח עצמו

מטרות העל של כל רופא מרדים הן לשמור על חיי המטופל ולדאוג לכך שהוא יתעורר מההרדמה במצב טוב. כדי להשיג את המטרות  על הרופא המרדים לעשות את כל הפעולות הנדרשות לכך במקצועיות, מיומנות ותוך שימת לב מרבית לאורך כל התהליך, החל משלב ההרדמה, בזמן הניתוח וכמובן בהכנת המטופל להתעוררות. אז למה רובנו חוששים מהרדמה כללית?

"ייתכן שמדובר בפחד קמאי שצרוב ב- DNA של בני האדם משחר קיום האנושות, אך נדמה שאצל רוב האוכלוסייה הוא נובע בשל היעדר מידע מדויק על הנושא. אם נוסיף לזה סדרות טלוויזיה פופולריות וסרטי קולנוע, בהם בשם הדרמה יצא שם רע לתהליך ההרדמה, וקיבלנו חשש שאינו מוצדק", מסביר ד"ר לב גורביץ, מנהל מערך הרדמה וטיפול נמרץ בבית החולים רפאל בתל אביב. "הרדמה בזמן ניתוח או פרוצדורה התערבותית פולשנית אחרת נועדה להבטיח שהמטופל לא יחוש כאב ושלאורך כל משך הפעולה יהיה במצב של חוסר הכרה או ערפול חושים. מצב זה של השראת חוסר הכרה ואי שליטה בשרירים רצוניים ואי רצוניים מאפשרים למנתח להתרכז בניתוח ולעשות אותו בתנאים הטובים ביותר".

הרדמה כללית

הרדמה כללית או הרדמה מלאה היא השלב העמוק ביותר של הרדמה הנדרש לביצוע פעולות כירורגיות מורכבות או ארוכות. מדובר במצב זמני בו מביאים את המטופל למצב של חוסר הכרה, שינה עמוקה ונטולת תחושות של כאב או סבל, תוך שמירה על תפקוד תקין של כל מערכות הגוף.

בהרדמה כללית נעזרים בתרופות הניתנות בשאיפה ו/או ישירות לוריד שנועדו לדכא את ההכרה של המטופל ו"לשתק" את השרירים.

יש ניתוחים הדורשים הרדמה מלאה, אך המנתח צריך להיות בקשר עם המנותח. במקרים אלה המטופל יעבור הרדמה מסוג סדציה – הרדמה מלאה בה המטופל "חצי" ער. מדובר בהליך מורכב יחסית כיוון שיש לשמור שהמנותח יהיה כל הזמן על גבול השינה ועדיין יוכל לתקשר עם המנתח. כך למשל: בניתוח על גידים בכף היד, המנתח יבקש מהמטופל להניע את האצבעות. במקרה של צנתורים או אלקטרופיזיולוגיה רוצים שמטופל יעשה פעולה או מאמץ כלשהו כדי להבטיח שהושגה התוצאה הטובה ביותר.

הנחיות מיוחדות לפני הרדמה מלאה: יש להיות בצום מלא של מספר שעות לפני ניתוח (הוראות מדויקות ניתנות לכל מנותח לפי סוג ומשך הניתוח), כדי למנוע מצב של הקאה בזמן הניתוח ומעבר של נוזלים או מזון אל הריאות ולגרימת חנק.

למעשנים ההמלצה להימנע מעישון לפחות 36 שעות לפני הניתוח.

יש ליידע את הרופא המרדים על כל תרופה שהמטופל נוטל באופן קבוע, שכן יש תרופות שצריך להימנע מהן לפני ניתוח כדי למנוע סיבוכים.

הרדמה אזורית

הרדמה חלקית או אזורית נעשית בעזרת הזרקה של חומרי הרדמה בקרבת העצבים השולטים על האזור המיועד לניתוח. כך משיגים שליטה מיטבית באזור המנותח כאשר המטופל נשאר בהכרה מלאה.

יש מספר שיטות לעשות הרדמה אזורית:

הרדמת עצבים פריפריים – הזרקה של חומרי אלחוש לשורשי העצבים או בקרבת העצב. הרדמה אפידורלית – הזרקה של חומרי הרדמה מחוץ לקרומי חוט השדרה בעזרת צנתר המאפשר להוסיף מינון בעת הצורך.

הרדמה ספינלית – הזרקה של חומרי הרדמה לתוך נוזל השדרה.

הרדמה אזורית מיועדת לדוגמה לסוגים מסוימים של ניתוחים אורתופדיים, ניתוחים גינקולוגיים, ניתוחי בקע, ניתוחי ערמונית ועוד. הרדמה אפידורלית שכיחה בקרב יולדות המבקשות ללדת ללא כאבים.

הנחיות מיוחדות לפני הרדמה אזורית: בדומה להרדמה מלאה, גם לפני ניתוח בהרדמה אזורית יש צורך במספר שעות של צום.

הרדמה מקומית

הרדמה מקומית נדרשת לצורך ניתוחים או פעולות כירורגיות "קטנות", כמו: טיפולי שיניים, הסרת שומה ואפילו בחלק מניתוחי העיניים.

בהרדמה מקומית חומרי ההרדמה יכולים להינתן בזריקה למקום הניתוח, או כמשחה מאלחשת או בתרסיס הנספג בעור.

האם הרדמה היא מסוכנת?

"כמעט בכל פעולה ברפואה עלול להיות סיכון כלשהו, אבל בכל הנוגע לסיבוכים בהרדמות מדובר באחוזים נמוכים מאוד עד מזעריים. יחד עם זאת מדובר בפעולה שמטרידה הרבה מאוד מטופלים שמועמדים להרדמה. אחת השאלות שעולות היא האם יש סיכוי שלא אתעורר מהרדמה מלאה. אני רופא מרדים 30 שנה ולא נתקלתי מעולם במצב בו אדם לא התעורר מהרדמה. גם בספרות הרפואית דווח על מקרים בודדים בכל העולם.

לפני כל ניתוח הרופא המרדים יסביר מה הם הסיכונים או הסיבוכים שעלולים להיגרם למטופל, כאשר הם גם מפורטים בטופס ההסכמה לניתוח.

הרדמה של ילדים דורשת התייחסות מיוחדת

כל סוגי ההרדמות שעושים בניתוחים במבוגרים טובות ויעילות גם כשמדובר בניתוחים בילדים, אך יש לקחת בחשבון לא רק את ההבדל במינונים הנובעים בגלל המשקל של הילד אלא גם את העובדה שהמטבוליזם שלהם שונה. מה שמוביל לפינוי מהיר יותר של חומרי ההרדמה מהגוף.

"כל ניתוח של ילדים מתחיל במשולש יחסים המורכב מההורים, הילד והרופא המרדים. ההורים מודאגים, חוששים ועסוקים בלהרגיע את הילד ואת עצמם. הילד גם הוא לא רגוע ואולי אף פוחד. כאן תפקידו של המרדים הוא קודם כל לבנות מערכת יחסים של אמון עם הילד ועם הוריו, להשרות אווירה נינוחה ומרגיעה ולשדר להם שהם בידיים בטוחות", ממשיך ד"ר גורביץ. "אנחנו נותנים את כל המידע להורים עוד לפני שהם מלווים את הילד לחדר הניתוח, כדי ששם הם רק ייפרדו ממנו בשלווה. הילד שוכב על מיטת הטיפולים ואנחנו מציעים לו להקשיב למוזיקה או מקרינים לו סרטים על מסך מיוחד. לרוב המרדים יתחיל את פעולת ההרדמה עם מסכת גז וכשהילד כבר מטושטש הוא יחדיר את ה"פרפר" אליו יוזרקו שאר חומרי ההרדמה".

חלק מהילדים מתעוררים מהניתוח כשהם מבולבלים, חסרי אוריינטציה ואולי מעט היסטריים. לפעמים הם רואים את האינפוזיה ונבהלים, לפעמים הדבר האחרון שהם זוכרים הוא את חדר הניתוח והם לא מבינים איפה הם עכשיו. ד"ר גורביץ מרגיע ואומר שכל זה לא אומר שהם סובלים מכאב, אלא מדובר בתופעות שכיחות של אחרי ניתוח.

מה מרגישים בזמן הרדמה?

הדבר החשוב ביותר שיש לזכור הוא שבכל סוגי ההרדמות לא מרגישים כאב. בהרדמה כללית לא מרגישים דבר, כיוון שהמטופל נמצא בחוסר הכרה מבוקר במהלך כל הניתוח או הפרוצדורה הרפואית אותה הוא עובר.

בהרדמה חלקית או מקומית המטופל עשוי להרגיש תחושות מעורפלות כשנוגעים בו, אבל כאמור בשום מקרה זה לא יהיה כאב.

כשהניתוח מסתיים, הרופא המרדים ייתן תרופות לשיכוך כאבים ויפסיק בהדרגה את מתן התרופות הגורמות ל"שיתוק" השרירים ולערפול של ההכרה לקראת תהליך ההתעוררות. בהמשך המטופל יועבר לחדר ההתאוששות למעקב ולאחר מכן למחלקת אשפוז או ישוחרר לביתו (תלוי בסוג הניתוח והמורכבות שלו).

תפקידו של הרופא המרדים

"רופא מרדים חייב להכיר את התיק הרפואי של המטופל על בוריו ולא רק את הסיבה שלשמה הגיע לחדר הניתוח. הוא צריך לדעת אם יש מחלות רקע, מחלות כרוניות, סיפור משפחתי כלשהו שעלול להשפיע על מהלך הניתוח, רגישות לתרופות וכמובן מה מצבו הרפואי הנוכחי", ממשיך ד"ר גורביץ. "צריך לזכור שרופא מרדים הוא קודם כל רופא שעבר הכשרה ממושכת של שנים, החל מטיפול בפגים ועד בוגר בן 120. על כל רופא מרדים להמשיך לעבור השתלמויות וללמוד ללא הרף. זאת על מנת להתעדכן ולהרחיב את הידע הן על מחלות ומצבים רפואיים והן על טכניקות ומכשור מתקדמים שיש בהם כדי לשפר ולשדרג את עבודתו".

רובנו טועים לחשוב שהרופא המרדים צריך לתפעל בו זמנית הרבה מאוד מכשירים בחדר הניתוח, כשלמעשה הוא מופקד על שני מכשירים, אליהם מחברים את המטופל, שנותנים לו את המידע שהוא צריך לעקוב אחריו בכל רגע נתון.

מנשם - בזמן ההרדמה יש הרפיה מלאה של השרירים, לרבות השרירים האחראיים על הנשימה, לכן יש לחבר את המטופל למנשם המחקה את פעולת הנשימה הטבעית – הוא מזרים תערובת של אוויר עם חמצן לריאות ומוציא מהן פחמן דן חמצני.

מוניטור של סימני חיים – בעזרתו יש רישום של פעולות הלב (א.ק.ג), ריווי חמצן בדם, לחץ דם ודופק.

בנוסף, על-פי ההמלצה של אגודת המרדימים העולמית, בכל ניתוח שנמשך מעל שעה וחצי יש למדוד חום למטופל.

לרופא המרדים יש חלק פעיל במהלך הניתוח. הוא עוקב אחר סימני החיים והמנשם, מעלה או מוריד את מינון התרופות בהתאמה למשך זמן הניתוח ומתריע בפני הצוות המנתח אם יש שינוי במדדים המצריכים התערבות נוספת. יתרה מכך, יש מקרים בהם נשקלת התערבות כירורגית בשיטה מסוימת, אך לאחר בדיקה של הרופא המרדים של תיקו הרפואי של המטופל או מצבו הוא יכול להצביע על כך שיש לשקול דרך אחרת, או לעבור את הפרוצדורה בשלבים, כדי שהמטופל יעבור את הניתוח בשלום וללא סיבוכים או תופעות לוואי חריגות.

מערך ההרדמה בבית החולים רפאל

בבית החולים רפאל מבוצעים ניתוחים מסוגים שונים, המנוהלים במקצועיות על ידי צוות רפואי מוביל ובעזרת טכנולוגיות מהמתקדמות בעולם. המטופלים בבית החולים בכל המחלקות והמכונים זוכים לצד יחס אישי ומקצועיות של הצוותים גם לתנאי אשפוז יוצאי דופן בסטנדרטים גבוהים במיוחד. בנוסף, בית החולים מקיים הסכמים הן עם קופות החולים השונות והן עם חברות ביטוח.

מערך ההרדמה בבית החולים רפאל בתל אביב מורכב מצוות של רופאים מרדימים מהמובילים בישראל. את הצוות התחיל לבנות ד"ר גורביץ לפני כשש שנים, כאשר מה שהנחה אותו בבחירה של כל אחד ואחת הוא שעליהם להיות מקצועיים ואנושיים.

"כדי להיות רופא מרדים מצוין צריך להיות מחובר למטופל שלך, להיות רגיש לצרכים שלו כמו גם לחששות שלו ולהיות מסוגל להשרות עליו ביטחון שהוא בידיים טובות. לא פחות חשוב מכך הם המיומנויות והכישורים החברתיים, שכן רופא מרדים הוא חלק מצוות, חלק מקבוצה שיש לה מטרה משותפת – לעזור ולטפל במטופל. אני גאה במערך ההרדמה שלנו וסומך על הצוות בעיניים עצומות".